החברה הכי יקרה שקניתי

היום אספר לכם על החברה הכי יקרה שקניתי.

היא נסחרת במכפיל מכירות של 21, ואיננה רווחית. על כל דולר של הכנסות היא רושמת בערך 35 סנט של הפסד נקי.

אם אתם עדיין פה, כנראה ששום דבר בהמשך הפוסט כבר לא יזעזע אתכם.

אנחנו חיים בתקופה בה שווקים ותיקים וגדולים נחשפים ל-Disruption, ושווקים חדשים נוצרים יש מאין. החברות שמובילות את השינויים הללו מתומחרות פעמים רבות באופן שגורם למשקיעי ערך להזיע, אך במקרים מסוימים התמחור הוא דווקא רציונלי וההזדמנות עדיין משמעותית. היום – יותר מתמיד – חשוב לדעת לזהות את המקרים הללו.

אני מבין שזה נשמע כמו דיבורים של סוף מחזור. אני בטוח שאנשים כתבו דברים דומים לפני התפוצצות בועת הדוט קום, שגרמה למשקיעי הטכנולוגיה להיראות כמו שוטים. אני מבין את הסיכון שבלכתוב על מניה כזאת שבוע אחרי שהנאסדק חצה את ה-11 אלף.

ובכל זאת, אני אקח היום את הסיכון הזה, כדי לספר לכם על אחת החברות הכי מעניינות בסקטור התוכנה. אני רוצה שיהיה לי פוסט שאוכל לבקר בעוד 5 שנים ולראות איפה החברה נמצאת, והאם התמחור שלה אכן היה מופרז. כדי שהתשובה לשאלה הזאת תהיה “לא”, צריכים לקרות שני דברים:

1. החברה תצמח בקצב מהיר לאורך זמן.
2. החברה תהיה רווחית מאוד כשתגיע לבגרות.

לפני שאבחן את שתי ההנחות האלה, אסביר קצת מה החברה עושה.

תפיסה חדשה בתעשייה ישנה

החברה שאני אכתוב עליה היום נקראת MongoDB.

MongoDB (מכאן והלאה מונגו) מוכרת תוכנה לניהול של מסד נתונים (Database). ע”פ ויקיפדיה, מסד נתונים הוא “אמצעי המשמש לאחסון מסודר של נתונים במחשב, לשם שליפתם ועיבודם”. אבל האמת היא שמסדי נתונים היו קיימים עוד הרבה לפני עידן המחשב – בתקופה בה בני אדם היו חורטים רשומות של מידע חשוב על אבנים.  

כמעט לכל אפליקציה שאתם משתמשים בה היום יש מסד נתונים. כשאתם נכנסים לפייסבוק, רשימת החברים שלכם נטענת ממסד נתונים. כשאתם מצרפים חבר חדש, איפשהו בעולם מתעדכנת רשומה במסד נתונים.

מסד הנתונים הממוחשב כמו שאנחנו מכירים אותו היום הומצא לפני יותר מ-40 שנים, והוא נקרא Relational Database, או בגרסה הפופולרית ביותר שלו – SQL. מי שלקח את הטכנולוגיה הזאת והביא אותה לכל מחשב בעולם היה לארי אליסון, המייסד של חברת Oracle.

ה-SQL ענה על האתגר שבלאחסן סוגים שונים של מידע ולקשר ביניהם בצורה הגיונית וסקיילבילית, שתאפשר למצוא ולשלוף בדיוק את המידע שאתה צריך. בנוסף, הטכנולוגיה צמצמה מאוד את הבעיה של כפילות מידע, וכך סייעה לחסוך בשטח האחסון – בתקופה בה אחסון היה מאוד יקר.

מחשש שהפוסט הזה יהיה טכני וארוך מדי, אשאיר את הדברים בלבל הזה. מי שרוצה להבין קצת יותר מוזמן לגשת לסרטון הבא,  שמסביר ב-5 דקות את הרעיון של SQL.

אבל ל-SQL יש גם חסרונות. שכשמאכסנים מידע על אובייקט מורכב – לדוגמה משתמש בפייסבוק – צריך לפזר את המידע על פני הרבה טבלאות. יש טבלה אחת לפרטים האישיים, טבלה אחת לחברים, טבלה אחת ללוקיישינים שפתחת בהם את האפליקציה, עד שבמהרה אתה מגיע לעשרות ואף מאות טבלאות. כאשר המתכנת צריך לעשות אגרגציה של כל הנתונים על אדם מסוים, הוא צריך להכיר את כל הטבלאות הללו ואת הדרך היעילה ביותר לגשת אליהן, ולרכז מכל אחת את המידע הרלוונטי. זה לא רק לוקח זמן, אלא גם פותח דלת לטעויות.

בזמן שה-SQL חסכונית בעלויות האחסון, היא אינה חסכונית כשזה מגיע לזמן העבודה של המתכנת. ובזמן שבעשרות השנים מאז הומצאה הטכנולוגיה עלויות האכסון ירדו ב-99.9%, השכר הריאלי של מתכנתים לא ירד בכלל.

בנוסף, טכנולוגיית ה-SQL הומצאה לפני האינטרנט והמובייל. חלק מדפוסי השימוש במידע של השנים האחרונות, כמו הזרמת מידע (חישבו על גט טקסי והאפשרות לראות בזמן אמת את מיקום המונית), לא היו קיימים אז. לכן, כשמנסים היום לבנות דבר כזה על SQL, ולהביא אותו לסקייל של עשרות מליוני משתמשים במקביל – הטכנולוגייה נתקלת בקשיים.

החסרונות הללו הם שפתחו למונגו את הדלת לבנות מסד נתונים ששם את הפרודוקטיביות של המתכנת במרכז, ומתאים יותר לאפליקציות המורכבות שבונים היום. על רגל אחת, זאת הצעת הערך של מונגו, וכפי שנראה בהמשך – היא אטרקטיבית היום יותר מתמיד.

שוק ענק וצומח

המונח Total Addressable Market (או בקיצור TAM) הוא מונח שפעמים רבות מנוצל לרעה, במיוחד ע”י חברות צעירות מעמק הסיליקון. אובר לדוגמה טוענת שה-TAM שלה הוא כל שוק התחבורה האישית, שאותו היא מעריכה ב-12 טריליון דולר בשנה. אם הרמתם גבה אתם לא לבד.

כדי ש-TAM יהיה נתון רלוונטי, צריך שלחברה יהיה סיכוי סביר לתפוס חלק נכבד ממנו, לפחות כמה אחוזים שלמים – ולא 0.01%. כדי שזה יקרה, צריך להגדיר את ה-TAM באופן סביר, וצריך שמבנה התעשייה יהיה יחסית ריכוזי.

את ה-TAM של מונגו אנחנו נגדיר כשוק התוכנות לניהול מסדי נתונים. זהו אחד התחומים הגדולים ביותר בתחום ה-IT, והוא מוערך היום ב-71 מיליארד דולר בשנה. בנוסף, השוק הוא ריכוזי מאוד, ואין בו מקום למאות פתרונות מתחרים – בגלל דינמיקות שאסביר בהמשך. נכון להיום, מספר בודד של שחקנים (ואורקל הותיקה ביניהן) מחזיק ברובו.

המכירות של מונגו עומדות כרגע על קצב שנתי של 521 מליון דולר, או 0.7% מהשוק, כך שיש הרבה לאן לגדול.

השוק הזה לא רק ענק – הוא גם צומח מהר מאוד. הוא גדל ב-2019 ביותר מ-10%, וצפוי לגדול ל-97 מיליארד דולר עד 2023. אם מונגו תשיג נתח שוק של 2% עד 2023, המכירות שלהם יעמדו על 1.9 מיליארד, פי 3.7 מהיום, ועדיין יהיה להם מסלול ריצה ארוך – בשוק שימשיך לצמוח הרבה אחרי 2023.

Secular Growth

שוק מסדי הנתונים נמצא לדעתי בטרנד ארוך טווח של צמיחה (Secular Growth).  מדי יום צצים מוצרי תוכנה חדשים, ולא פחות חשוב – גם חברות שאינן בתחום התוכנה נתקלות בצורך הולך וגובר לפתח תוכנה, לשתי מטרות עיקריות.

המטרה הראשונה היא כדי לשפר את חווית הלקוח, שהיום מצפה מכל עסק להדגים “מסוגלות דיגיטלית”.

המטרה השניה היא תוכנה לשימוש פנימי, כולל שימוש באינטליגנציה מלאכותית, על מנת לייעל את הלוגיסטיקה של העסק ולשפר את קבלת ההחלטות של המנהלים.

בעולם של היום תוכנה הופכת ליתרון תחרותי, ומדובר בטרנד שיימשך לפחות 10 שנים. חברות ימשיכו לאסוף יותר ויותר מידע, כי הערך של המידע עולה ככל שהכלים להפיק ממנו תובנות נעשים מתוחכמים יותר.  

גורם נוסף שתורם לצמיחה של השוק הוא המעבר לענן. תחזוקה של מסד נתונים זה משהו שדורש הרבה עבודה טכנית – שדרוג התוכנה, גיבויים, החלפה של חומרה שמתלקלקת, טיפול בבעיות ביצועים ועוד. כאשר חברה מסוימת מעבירה את מסד הנתונים שלה לענן, וצורכת אותו כשירות (Database as a Service), כל אותן משרות טכניות נעלמות מה-Payroll של החברה, וחלק מהכסף שנחסך נכנס לחשבונית של ספקית השירות.

כפי שציינתי בהתחלה, כדי שהשקעה מהסוג הזה תצליח אנחנו צריכים “מסלול ריצה” ארוך. אחרי שראינו שיש מסלול כזה, צריך לוודא שמונגו יודעת לרוץ.

אך לפני שנעשה את זה, נתעכב רגע על קונספט חשוב מעולם התחרות.

עלויות החלפה

בניגוד למוצרי תוכנה רבים, דאטאבייס הוא לא מוצר שיכול לתת ערך לארגון “ישר מהקופסא”. זה מוצר שמהווה תשתית, וכדי לנצל את היכולות שלו צריך לפתח עליו יישומים מתאימים. בכל פעם שהארגון מפתח יישום חדש על הדאטאבייס, הוא מגדיל את התלות שלו בו, ומקשה על מעבר עתידי לדאטאבייס מתחרה.

במונחים של אסטרטגיה עסקית, קוראים למאפיין הזה עלויות החלפה (Switching Costs). מנקודת המבט של העסק, עלויות החלפה עוזרות בחסימת מתחרים, ומקטינות את כוחו של הלקוח להתמקח על המחיר, שכן האיום לעבור לספק מתחרה הוא הרבה פחות אמין.

לא מדובר רק בעלויות הכספיות של המעבר, אלא גם בסיכון. למידע יש ערך עצום עבור ארגונים, ואם אתה נהנה מ”הפלגה שקטה” עם הספק הנוכחי שלך, יהיה קשה לשכנע אותך להחליף.

זאת אחת הסיבות שבארגונים רבים עדיין משתמשים בתוכנות עתיקות, שאף מתכנת צעיר כבר לא מכיר. הבנקים, לדוגמה, עדיין משתמשים במסדי נתונים ישנים שעובדים בשפת Cobol, וחלק מהאנשים שמתחזקים את המערכות האלה כבר פורשים לגמלאות.

עלויות ההחלפה מהוות חפיר שמגן על חברות כמו אורקל מפני חברות כמו מונגו. מונגו היא השחקן הקטן שצריך לשכנע ארגונים לאמץ טכנולוגיה חדשה, אחרי שכבר ביצעו השקעות גדולות במערכות הקיימות שלהם.

עכשיו נראה איך מונגו מצליחה לפרוץ את החפיר הזה.

למה מונגו מצליחה לגייס לקוחות?

הלקוח שהכי קל למונגו לגייס זה סטארטאפים. מי שבונה היום מוצר חדש, ואין לו שום השקעות קיימות – סיכוי גבוה שיבחר בדאטאבייס מודרני. האלטרנטיבות ל-SQL נקראות בשם האינטואיטיבי NoSQL, ומונגו היא הבחירה הפופולרית ביותר בקטגוריה הזאת.

חלק מהסטארטאפים הללו יצליחו ויהפכו לחברות גדולות, ויהוו מקור צמיחה עבור מונגו. אחת הדוגמאות הבולטות היא המשחק פורטנייט, שמשתמש במונגו לניהול של פרטי השחקנים.

כשהמפתחים של פורטנייט בחרו להשתמש במונגו, היתה להם אפשרות לבחור איזה מסד נתונים שהם רצו, כי הם התחילו מדף חלק. היום, כשעשרות מליוני שחקנים מתחברים לשחק מדי יום, המוטיבציה שלהם לשנות את הארכיטקטורה שעליה בנויה האימפריה הזאת היא בוודאי נמוכה מאוד.

גם בקרב לקוחות שכבר מושקעים בטכנולוגיות ישנות, מונגו מצליחה להשיג נצחונות. הסיבה היא שהפער בין טכנולוגיית ה-Legacy של אותם ארגונים למה שמונגו מציעה פשוט גדול מדי, והאמביציה שלהם לפתח “מסוגלות דיגיטלית” נתקלת בחסם של ארכיטקטורה ישנה.

זה לקח כמה עשרות שנים, והמצאה של האינטרנט וטלפונים סלולריים – אבל כמות המידע שנאגרת היום, והדרכים המורכבות שצריך להשתמש במידע הזה, הביאו את טכנולוגיית ה-SQL לגבול היכולת שלה, לפחות ביישומים מסוימים. הטכנולוגיה עדיין רלוונטית, וליישומים מסוימים אף עדיפה – אך יש סיבה שהאלטרנטיבות תופסות תאוצה.

ומה לגבי הסיכון שבהחלפת דאטאבייס?

ברוב המקרים מונגו לא מחליפה את הדאטאבייס הקיים מהיום הראשון. ארגון מסוים מאמץ את מסד הנתונים של מונגו, ומאותה נקודה מתחיל לבנות עליו אפליקציות חדשות. במקביל, חלק מהיישומים שהיו על הדאטאבייס הישן עוברים בהדרגה מיגרציה, בהתאם לאופי היישום (עד כמה הוא יהנה ממעבר לארכיטקטורה חדשה?) והצרכים של הארגון.

למעשה, ברגע שמונגו נכנסת לארגון, מתחיל תהליך ארוך-טווח שבמהלכו היא משיגה Market Share בתוך הארגון. במסמכי ההנפקה של החברה מ-2017, הם סיפקו גרף שמראה את ההכנסות מכל קבוצת לקוחות לפי השנה בה הם אימצו את הטכנולוגיה.

אפשר לראות שלקוחות שמאמצים את הטכנולוגיה ממשיכים להגדיל את השימוש שלהם גם 5 שנים מאוחר יותר. לדוגמה, קבוצת הלקוחות שגויסה ב-2013 הניבה הכנסות בקצב שנתי (ARR) של 5.3 מליון דולר. ב-2017, אותה קבוצת לקוחות כבר הכניסה 22.1 מליון דולר, צמיחה של פי 4.

מי שלמד על עסקי “תוכנה כשירות” (Software as a Service) מבין את העוצמה של המאפיין הזה. מעבר למשמעות הפיננסית שלו, הוא מראה שהמוצר של מונגו מספק ללקוחות ערך אמיתי לאורך שנים.

כדי להבין את הדומיננטיות של מונגו בעולם ה-NoSQL, נסתכל על נתונים מסקר שנערך לאחרונה בקרב אנשי מערכות מידע. בקרב ארגונים שמשתמשים ביותר מדאטאבייס אחד, אלה הקומבינציות הפופולריות ביותר:

מה שמאפשר למונגו להיות כה דומיננטית בעולם ה-NoSQL זה האהדה של המתכנתים לטכנולוגיה שלה. מונגו עושה הרבה כדי לטפח את הקהל הזה. היא מאפשרת למתכנתים ולסטארטאפים קטנים להשתמש בתוכנה בחינם, כולל שירות ענן חינמי עד נפח מסוים, שמספיק כדי להתנסות ואפילו כדי לפתח אפליקציה קטנה.

דוגמה נוספת היא האוניברסיטה דיגיטלית שלה, שהיא בין המושקעות שראיתי בתחום, ומאפשרת לאנשים לקחת קורסים בחינם, כשעד היום נהנו משירותיה מיליון וחצי מתכנתים.

המאמצים הללו נושאים תוצאות. הנה סקר שנערך לאחרונה בקרב מתכנתים, בו הם נשאלו לגבי “הדאטאבייס הרצוי ביותר”:

הדרישה של המתכנתים ללמוד את הטכנולוגיה גורמת לכך שמונגו נכנסת לסילבוס הסטנדרטי של מסלולי הכשרה למתכנתים, והופכת לשם נרדף לדאטאבייס NoSQL. כאשר המתכנתים האלה מצטרפים לחברה מסוימת, יש להם יכולת להשפיע על הטכנולוגיות שהיא תאמץ.

האדם בארגון שלוקח את ההחלטה לגבי רכישה של דאטאבייס חדש לא תמיד יהיה מתכנת, אבל ברוב הפעמים הוא יתייעץ עם מתכנתים. מונגו מאמינה שהכח של המתכנתים והחשיבות שלהם בארגון עולה עם הזמן, ולכן היא ממקדת שם הרבה ממאמצי השיווק שלה.

באופן פרדוקסלי, אפילו שמונגו חברה קטנה, בתוך עולם ה-NoSQL היא נהנית מיתרון הגודל. יש לה את המותג הכי מוכר, את פורטפוליו הלקוחות הכי מרשים, והיא נהנית מהתמיכה הכי גדולה בקרב המתכנתים.

לקח למונגו שנים להגיע לפוזיציה הזאת, שבה מנהלי מערכות מידע, גם בארגונים יחסית מיושנים – רואים בה אופציה לגיטימית לארגון שלהם, ולא מוצר שמתאים רק לחבר’ה צעירים שבונים על המק שלהם את הרשת החברתית הבאה.

עד כה נגענו בשני גורמים שמניעים את הצמיחה של מונגו – גיוס לקוחות חדשים וצמיחה אצל לקוחות קיימים. עכשיו נדבר בקצרה על שני מנופים נוספים שיכולים לשרת אותה בעתיד: האחד זה התרחבות למוצרים משיקים, והשני זה העלאת מחירים.

מוצרים משלימים

מונגו מנצלת את הקשרים שלה עם הלקוחות וההבנה שלה את דפוסי השימוש שלהם ב-DATA כדי לפתח מוצרים משלימים לדאטאבייס שלה. בתחום של אנליזת המידע, היא השיקה מוצר שנקרא Lake. בתחום הויזואליזציה של המידע (גרפים, מפות חכמות וכ’ו), היא מציעה מוצר בשם Charts. בתחום של סינכרון מידע בין מכשירים ניידים, היא מציעה מוצר בשם Realm.

מונגו מנסה להציע פלטפורמת DATA כמה שיותר שלמה, והמוצרים הללו מייצגים הזדמנות להכנסות נוספות.

היתרון כאן הוא שגם בתרחיש פסימי בו המוצרים הללו לא יצליחו לייצר הכנסות גבוהות בזכות עצמם, ההשקעה בהם לא תהיה לשווא כי מונגו תוכל לשלב אותם כפיצ’ר חינמי של הפלטפורמה, וכך לשפר את הצעת הערך שלה ולהגדיל את הנאמנות של הלקוחות. אחת הסיבות שחבילת Office של מייקרוסופט כל כך דביקה היא שבדרך כלל הלקוח משתמש במספר מוצרים, כך שגם אם נמצא תחליף לאחד המוצרים – עדיין מאוד קשה להתנתק מהבאנדל הזה.

העלאת מחירים

מונגו נמצאת בשלב שבו העדיפות הראשונה שלה היא לחדור לכמה שיותר ארגונים. באופן טבעי, היא מנסה להסיר כמה שיותר חסמים לאימוץ הטכנולוגיה שלה, וזה כולל את המחיר.

בגלל שהמוצר שלהם כל כך “דביק”, אין לחץ לסחוט את הלימון כאן ועכשיו.

החברה יודעת שמרגע שהיא חדרה לארגון, החשבונית תגדל לאורך שנים, ולכן האסטרטגיה הכי טובה בטווח הארוך היא זאת שמתמקדת בגיוס לקוחות חדשים.

לכן, אני חושב שנכון להיום מונגו נמצאת באנדר-מונטיזציה ביחס לערך שהמוצר שלה מספק. שימו לב לביקורת הבאה על מוצר הדגל שלה – שירות הענן שנקרא Atlas.

The pricing for Atlas blows its competitors out of the water. Depending on your cluster configuration, you might find your bill is half or even a quarter the price it would be if you chose a different service provider. A 4GB replica set with 40GB of storage costs between $730 and $750 per month at Compose or ObjectRocket, but Atlas will give it to you for just over $160.

בטווח הבינוני והארוך, אני חושב שלמונגו יהיה מרווח משמעותי להעלות מחירים.

המעבר לענן

דיברנו על למה הענן מגדיל את ה-TAM. אבל למעבר לענן יש עוד יתרון עבור מונגו. הוא עוזר לה לספק יותר ערך ללקוחות וגם למכור להם יותר בקלות.

כשמונגו מנהלת ללקוחות את הדאטאבייס שלהם בענן, זה מאפשר לה לראות בזמן אמת אם הלקוחות נתקלים בבעיות, או אם יש להם צרכים מיוחדים. לטענת המנכ”ל שלהם, זה מאפשר להם לזהות הזדמנויות בהן ניתן להציע שדרוגים ללקוח.

נכון להיום ההכנסות ממוצר הענן מהוות 42% מהכנסות החברה, והנתח של הענן עולה מדי רבעון. בטווח הארוך, זה פיתרון עדיף גם ללקוחות וגם למונגו.

חברה רווחית בבגרות

כפי שציינתי, מונגו כיום אינה רווחית. היא מתקרבת לרווחיות ככל שעובר הזמן, והיא אינה שורפת מזומנים כמו אובר, אבל החברה מתמקדת בצמיחה וחיזוק של החפיר שלה בתוך הארגונים. עם זאת, כשמונגו תעבור לפרק הרווחי במחזור החיים שלה, היא צפויה להנות ממרווחים שמנים.

בגרף נוסף שמונגו הציגה בהנפקה שלה, הם הראו את ההוצאות וההכנסות שלהם מקבוצת הלקוחות שגויסה ב-2015, ואת השינוי בשנתיים שלאחר מכן. 

אפשר לראות שבשנת הגיוס, עלויות הגיוס של הלקוח (Customer Acquisition Costs) הן גבוהות והלקוח הוא הפסדי מאוד. בשנה שלאחר מכן, הוא הופך להיות רווחי, אך עדיין לא מספיק כדי להחזיר את ההפסד של שנת הגיוס. בשנה השניה אחרי הגיוס, החברה מסיימת להחזיר את עלויות הגיוס ומאותה נקודה נהנית מצמיחה רווחית ויציבה של קבוצת הלקוחות הזאת.

בגלל שמונגו מגייסת לקוחות בקצב מהיר, הרוב המכריע של הלקוחות שלה הצטרפו לפני פחות משנתיים.  מתוך 18,400 לקוחות שיש להם היום, 11,800 (כ-65%) הצטרפו בשנתיים האחרונות. ברגע שבסיס הלקוחות הוותיקים יהיה גדול יותר, והכמות של הגיוסים החדשים תאט לקצב סביר שמאפיין עסק תוכנה בוגר, החברה תהיה רווחית מאוד.

השוליים התפעוליים של אורקל, לדוגמה, עומדים על 36%, ובפיק של הדומיננטיות שלה אף הגיעו ל-39%. אני לא רואה סיבה שמונגו לא תוכל בעתיד להשיג שוליים תפעוליים דומים.

הקורונה

מונגו היא לא מחברות הטכנולוגיה שנהנות מהקורונה. כפי שציינתי קודם, כדי להנות מהמוצר שמונגו מציעה צריך לבצע השקעות בפיתוח יישומים, וארגונים רבים מאטים עכשיו השקעות. בנוסף, מונגו מחייבת את הלקוחות לפי נפח השימוש, וחלק מהלקוחות שלה חוו ירידה חדה בפעילות העסקית עם התפשטות הקורונה והחלת הסגרים.

 ובכל זאת, מונגו צמחה בקצב של 46% ברבעון שהסתיים ב-30 לאפריל, רבעון שחלק ממנו כלל את האפקט של הקורונה. מוצר הדגל של החברה – פיתרון הענן Atlas – גדל בקצב של 75%.

מה שעזר למונגו ברבעון האחרון זה שחלק גדול מהעסקאות שיצאו לפועל ברבעון הזה היו מתהליך מכירה שהתחיל ברבעון הקודם, לפני הקורונה. ברבעון הנוכחי, שהסתיים ב-31 ביולי וידווח בתחילת ספטמבר – הם צופים פגיעה מהותית יותר, שתוריד את קצב הצמיחה לאזור ה-25%. ההנהלה בדר”כ נותנת תחזיות שמרניות ואני מאמין שכך עשו גם הפעם.

כמישהו שקונה את המניה היום, העובדה שהיא לא “מניית קורונה” זה מבחינתי פלוס. הרבה ממניות הקורונה (כמו חברות הסייבר לדוגמה) השאילו צמיחה מהעתיד, גם בפעילות העסקית וגם במחיר המניה.

בינתיים, החברה מנסה להוציא משהו חיובי מהמשבר. לדברי המנכ”ל, הם מנצלים את העובדה שמהנדסים רבים נפלטו ממקום עבודתם כדי לגייס אנשים שבדרך כלל לא זמינים בשוק. נכון להיום החברה מוציאה כ-35% מההכנסות על מחקר ופיתוח, ועם הצמיחה בהכנסות הסכומים הללו הופכים להיות משמעותיים. בהתחשב במה שהם בנו עד כה עם תקציב קטן בהרבה, אני סקרן לראות מה ההשקעות הללו יולידו בעתיד.

המחיר

אחרי הדוח האחרון, המניה תיקנה כ-20% ונכון לכתיבת שורות אלה עומדת על כ-195$, בהשוואה לשיא של 244$ לפני מספר חודשים. שווי החברה הוא 11.3 מיליארד דולר, וקצב ההכנסות השנתי הוא 521 מליון דולר, מה שנותן לנו מכפיל מכירות של 21.6.

מכפיל המכירות פה גבוה – אין דרך לעקוף את זה. אבל אני לא חושב שהמכירות הנוכחיות של החברה הן דרך טובה להעריך אותה.

אז איך אני בכל זאת מעריך אותה?

אני מסתכל על השוק שהיא תוקפת ועל העמדה שלה בשוק הזה, ואיפה סביר שהיא תהיה בעוד 10 שנים. להערכתי, המכירות של מונגו יצמחו בממוצע של 35% ב-10 השנים הבאות. אם זה יקרה, מדובר על מכירות של כ-10.5 מיליארד דולר ב-2030. אני מאמין שהמכירות הללו יהוו נתח שוק של כ-5 עד 7 אחוז בשוק הליבה שלה, שיהיה לפחות כפול ממה שהוא היום. ואני לא לוקח בחשבון הצלחה במוצרים נוספים – אלה שאנחנו יודעים עליהם ואלה שעדיין לא.

חברה בפרופיל של מונגו, עם מכירות של 10.5 מיליארד דולר, הייתה נסחרת היום איפשהו בין 100 ל-150 מיליארד. אבל נכיר בכך שאנחנו חיים בתקופה ייחודית, ונחתוך מהטווח הזה 25%.

עכשיו – כנראה שההערכות שלי לא יתממשו. אני מרגיש לא נוח בכיסא כשאני כותב תחזית ל-10 שנים, כי אני יודע שאין לי שום סיכוי לדייק. אבל השאלה החשובה היא: האם אני צודק לגבי הכיוון?

אם צדקתי, אבל הייתי אופטימי – היא תיתן תשואה סולידית ושקט ל-10 שנים.

אם צדקתי, אבל הייתי פסימי – היא תהיה בוננזה אמיתית.

סיכון

נהוג לחשוב שלקנות חברות זולות זה פחות מסוכן מלקנות חברות יקרות.

אבל זה לא תמיד נכון.

מבחינתי, המשמעות של סיכון הוא הפסד פרמננטי של הון. שנכנסת לחברה שחשבת שהיא X והתברר שהיא Y, ונאלצת לצאת ולקבע הפסד.

מונגו, בעיני, היא השקעה בסיכון נמוך, וזה מה שהופך אותה לאטרקטיבית מבחינתי.

הסיכון המרכזי פה הוא ששילמתי מחיר גבוה מדי, ובמקרה כזה, היא תיתן תשואת חסר בזמן שהיא גודלת לתוך הערכת השווי שלה. בשפה עממית – היא תהיה “כסף מת” לכמה שנים. זה לא נעים, זה לא רצוי, אבל זה לא עובר על שני חוקי היסוד של באפט:

1. אל תפסיד כסף.
2. אל תשכח את חוק מספר 1.

אני מבין את האירוניה שבלצטט את באפט בפוסט כזה. הרי הדרך של באפט לא להפסיד כסף הייתה לשמור על “מרווח ביטחון” (Margin of Safety), ומרווח ביטחון זה לשלם מחיר נמוך.

אבל אולי, 70 שנה אחרי שהמורה של באפט הציג את הקונספט הזה בספר “המשקיע הנבון”, אפשר לחשוב על סוגים נוספים של מרווחי ביטחון.

במקרה של מונגו – פורטפוליו גדול של לקוחות שעם הזמן הופכים יותר תלויים במוצר שלך, ומשלמים כל שנה חשבונית יותר שמנה.

הרבעון הקרוב

לפני כשבוע, חברת תוכנה בשם אלטריקס פירסמה דוחות לרבעון השני. קצב הצמיחה של החברה ב-12 החודשים שקדמו למשבר היה 65%. בדו”ח הראשון שלהם מפרוץ המשבר, קצב הצמיחה ירד ל-43%, והם חזו המשך האטה. זה לא הפריע למניה לרוץ לשיא של כל הזמנים לפני הדוח האחרון, כי למה לא?

בדוח שפורסם שבוע שעבר, אלטריקס דיווחה על האטה בקצב הצמיחה ל-17%, וסיפקה תחזית לרבעון הבא של קצב צמיחה חד ספרתי. בעקבות הדוח, המניה השלימה צניחה של 40% מהשיא בתוך מספר ימים.

בגלל ההאטה בצמיחה, מכפיל המכירות שלהם התכווץ מ-25 ל-15.

מונגו ואלטריקס דומות במובן שצריך זמן והשקעה כדי להפיק ערך מהפלטפורמה שלהן, והמוצר שלהן אינו עונה באופן ישיר על הצרכים המיוחדים שנוצרו לחברות בעקבות הקורונה, כמו עבודה מהבית או מכירה מרחוק.

בחודש הבא מונגו תדווח, והסיכון שהיא תיתן תחזית מאכזבת אינו קטן. למי שהשתכנע מהתזה, אבל מוצא שהחברה יקרה מדי – הייתי ממליץ לחכות לדוח הקרוב. אני אישית מחזיק בפוזיציה מלאה, ואם תהיה נפילה אחרי הדוחות של מונגו – אני מתכוון לנצל את ההזדמנות כדי להוסיף מניות. למונגו יש עתיד בהיר, ואני אשמח לקנות את העתיד הזה יותר בזול.

סיכום

המחיר תמיד משנה, ואף ריצה פאראבולית של הנאסדק לא תשנה את זה. אך ככל שמסלול הריצה ארוך יותר – המחיר משנה פחות, ויותר חשוב להיות צודק בתזה שלך.

כמובן – לכל דבר יש גבול. לא הייתי קונה את מונגו בשווי שוק של 25 מיליארד דולר, כי זה היה חותך בהרבה את האפסייד. אבל בשווי שוק של 11 מיליארד, אם אני צודק לגבי החברה – יש פה די והותר בשר.

המשקיע המפורסם פיטר לינץ’ נהג לומר שכדאי להמר על מי שכבר ניצח. לדעתי, מונגו כבר ניצחו בשוק של ה-NoSQL. זה לא אומר שהם יהיו המנצחים היחידים, אבל התזה לא תלויה בזה, כי הם פועלים בשוק ענק.

התייחסתי בפתיחה לריצה בנאסדק, ואני רוצה גם לסיים עם זה. אני לא חושב שזה הזמן לבנות פורטפוליו מלא בחברות חלום. הציפיות מחברות טכנולוגיה, ובמיוחד חברות תוכנה צעירות, הן גבוהות מתמיד. אם ההשקעה הזאת תצליח, זה יהיה למרות התזמון בו נכנסתי אליה, ולא בזכותו.

נכון להיום, אין לי עוד חברה בתיק שמתקרבת לרמת המחיר הזאת.

יהיה מעניין לעקוב אחרי מונגו בעתיד, וזאת בטוח לא הפעם האחרונה שאכתוב עליה. אם טעיתי, אכתוב פוסט-מורטם ואנתח מה השתבש.

לינקים

יש המון מידע שנאלצתי להשאיר מחוץ לפוסט הזה, כדי שישאר באורך סביר. מי שרוצה להכיר את החברה יותר לעומק, יכול להתחיל מהמקורות הבאים:

1. לאחרונה גיליתי בלוג מעולה שסוקר חברות תוכנה. מחבר הבלוג כתב לא מעט על מונגו. למי שמעוניין, הייתי מתחיל בתזה המלאה על החברה וממשיך לניתוח הדו”ח האחרון.
2. ראיון עם מנהל המוצר של החברה.
3. ראיונות עם מנכ”ל החברה.
4. המצגת המרכזית מכנס המפתחים השנתי של החברה, בה מספרים על החידושים שנוספו לפלטפורמה השנה.

הפוסט הוא למטרת אינפורמציה בלבד ולא מהווה תחליף לייעוץ השקעות המותאם באופן אישי לצרכיו של המשקיע. אני לא רשאי לספק לכם ייעוץ השקעות ואינני יכול לשאת באחריות להשקעות שתבצעו בעקבות מידע שקראתם באתר. בקיצור, תעשו מחקר עצמאי תמיד, ואל תקבלו כתורה את דעתו של אף אדם.