הפקת לקחים, נרטיבים וגבולות גזרה

אחת הסיבות שהחלטתי לכתוב היא כדי לתעד את התהליך שאני עובר כמשקיע. באופן בלתי נמנע, התהליך הזה יכלול גם שגיאות.

כל שגיאה שאנו עושים היא הזדמנות להפיק לקחים ולהשתפר. לא קל לנתח טעויות בצורה אובייקטיבית, אבל אין דרך טובה יותר לצמוח ולשפר את שיקול הדעת שלנו.

הרבעון הראשון של השנה היה מוצלח מאוד מבחינתי. בזכות אופציות PUT שקניתי באמצע פברואר, כשבוע לפני שהשוק הגיע לשיא, הגנתי על התיק מהפסדים בזמן הירידות העזות במדדי המניות.

לאורך הירידה מכרתי אופציות כדי לאזן את התיק, וקניתי מניות בחברות שירדו למחירים אטרקטיביים, אבל נשארתי עם פוזיציית אופציות משמעותית בתחתית של השוק במרץ, וגם עם לא מעט מזומן.

הנחת הבסיס שלי הייתה שהשוק לא סיים לרדת, גם אם נראה ראלי גדול באמצע. בגלל היקף הנזק הכלכלי, ורמות המינוף הגבוהות שהפירמות נכנסו איתן למשבר – הערכתי שאנחנו נכנסים למיתון עמוק וממושך שיוסיף ללחוץ מטה את מחירי הנכסים. אז המיתון עדיין פה – והוא לא שונה מהותית ממה שחשבתי – אבל הרבעון השני היה פנטסטי לנכסי סיכון, בקנה מידה היסטורי.

בגלל העמדה הדפנסיבית שלי, פספסתי המון תשואה בדרך למעלה. המניות שהחזקתי סיפקו ביצועים מעולים ברבעון השני, ועלו מהתחתית יותר מהמדדים, אבל פוזיציית הגידור והמזומן הכבידה על ביצועי התיק וגרמה לי לפגר אחרי המדדים באופן ניכר במהלך הרבעון.

הסיכון בלנסות ללמוד מהחוויה הזאת הוא המלכודת האינטלקטואלית שנקראת חוכמה בדיעבד. הרי באותה נקודת זמן היה קשה לדעת האם השוק ימשיך לרדת. וזה נכון לכל זמן – לא רק לזמנים של אי-ודאות גדולה.

מה שמניע את מחירי הנכסים בטווח הקצר הוא השינוי בציפיות השחקנים בשוק לגבי העתיד, ציפיות אשר מתבססות על ניתוח סובייקטיבי של המציאות ומושפעות במידה רבה מרגש. בנוסף, הניתוח הזה מושפע מזרם חדשות שלא ניתן לחזות מראש, עם אלמנט רנדומלי מהותי.

שוק ההון הוא מה שמכנה הפסיכולוג רובין הוגרת בשם “סביבת למידה מרושעת” (Wicked Learning Environment). אחד המאפיינים של סביבה כזאת הוא שבטווח הקצר, הפידבקים שאתה מקבל ממנה נתונים למידה רבה של אקראיות. אתה יכול לבצע ניתוח מוטעה ולהרוויח בזכות גורם אקראי, או לבצע ניתוח איכותי ולהפסיד מאותה סיבה.

לכן, הניסיון להפיק לקחים בכל פעם שתרחיש הבסיס שלך אינו מתממש עשוי להיות בעייתי. לא תמיד יש שיעור שכדאי ללמוד, והניסיון לחלץ אחד בכוח אף עשוי לגרום לנזק.

לדוגמה – יכולתי לקבוע שלא הערכתי נכון את המהירות והעוצמה בה יגיבו קובעי המדיניות, או את מידת ההשפעה שתהיה לזה על הסנטימנט בשווקים. יתכן בהחלט שזה נכון. אבל הפעם הבאה לא תהיה כמו הפעם הזאת. כפי שציינתי במאמר הקודם, כל שוק דובי הוא שונה. יכול להיות שבמשבר הבא תהיה ציפייה כה אדירה להתערבות מוניטרית ופיסקאלית – בגלל הזיכרון מהמשבר הנוכחי – שהפעולות של קובעי המדיניות יוכלו רק לאכזב, והן דווקא יהיו קטליזטור להמשך הירידות, בדיוק ההיפך ממה שחווינו הפעם.

לכן, כאשר אנחנו מנתחים החלטות שקיבלנו, עלינו לחפש לקחים אוניברסליים שישפרו את שיקול הדעת שלנו גם בסיטואציות עתידיות – שמטבע הדברים יהיו שונות. ואחרי ניתוח זהיר והרבה מחשבה, אני רוצה להציע לכם היום שני לקחים שאימצתי במשבר הזה – אחד טקטי ואחד אסטרטגי.

עוצמת הנרטיב

הלקח הטקטי שאני לוקח מהמשבר הזה הוא העוצמה של הנרטיב.

בשוק ההון תמיד קיימים אינספור נרטיבים מתחרים, מרמת המאקרו ועד לרמת המניה הבודדת. אותם נרטיבים “מתחרים” ביניהם במטרה לשכנע כמה שיותר שחקנים בשוק לאמץ אותם. זהו תהליך דארווינסטי קלאסי שבסופו מנצח הנרטיב עם ההתאמה הגבוהה ביותר לאותה סביבה.

כל ניצחון כזה הוא זמני בלבד, שכן הסביבה משתנה ללא הרף. אם בעולם הביולוגי לוקח ללחצים אבולוציוניים מיליוני שנים להבשיל, נרטיב דומיננטי בשוק ההון יכול למצוא עצמו מושלך הצידה אחרי מספר שבועות בודדים בפסגה.

אם אתה עושה הימור קצר-טווח בשוק ההון, מה שישלוט בתוצאה של ההימור זה הנרטיב. זה לא אומר שהמציאות הכלכלית אינה רלוונטית, אבל עיקר השפעתה בטווח הקצר מתבטאת בדרך שבה היא מעצבת את הנרטיב.

אם אתם לא מכירים בכוחם של נרטיבים, איך תסבירו את העליה של טסלה מ-200$ למניה ל-1800$ למניה בתוך כשנה?

הרי גם לפני שנה טסלה הייתה אחת החברות הכי מסוקרות בעולם. כמעט כל אדם שעוסק בשוק ההון החזיק בעמדה לגביה, כך שאי אפשר לטעון שאף אחד לא שם לב אליה. אם כך – איזה מידע חדש קיבלנו בשנה האחרונה שאפילו קרוב להסביר את השינוי הזה?

התשובה היא שלא קיבלנו מידע כזה, ואת רוב השינוי ניתן לייחס להתפתחות הנרטיב. המידע שכן התקבל היה אינקרמנטלי במהותו, ולא כזה שמצדיק שינוי פרדיגמה. הוא שירת כקש ששבר שאת גב הגמל, או, במקרה הזה – את נרטיב הדוב.

לדוגמה – הנה נרטיב שהיה דומיננטי מאוד לפני שנה:

“לטסלה אין יתרון תחרותי. כאשר חברות הרכב יחליטו להתייחס ברצינות לרכבים חשמליים, הן ינצלו את הניסיון העתיר והמשאבים הרבים שלהן כדי לדחוק את טסלה לשוליים.”

יש סיבה שהנרטיב הזה היה דומיננטי: הוא עושה הגיון. כולנו מבינים את הערך של ניסיון ומשאבים. קל לראות שלמרצדס וטויוטה יש יותר נסיון ומשאבים מאשר טסלה.

וזאת, ד”א, תכונה שמאפיינת כל נרטיב דומיננטי – תמיד יש בהם הגיון.  לכן חשיבה ביקורתית היא כה חשובה בהשקעות. אתה צריך למצוא חורים בתזה שנראית הגיונית – אחרת לא תמצא נכס שמתומחר לא נכון.

למי שלמד לעומק על חדשנות משבשת, וניתח לעומק את הדינמיקה התחרותית, היה ברור שהניסיון של ענקיות הרכב הוא בתחום עם רלוונטיות נמוכה לתחרות הבאה, ושהמשאבים שלהם – החל במפעלים לא מתאימים שמומנו בחוב וכלה בעובדים מאוגדים שמתנגדים לחישמול – בעצם מהווים נטל. זה היה מקרה קלאסי של חדשנות משבשת, וכתבתי על זה בדצמבר 2019.

למה הנרטיב הזה איבד בבת אחת את כוחו? אי אפשר להצביע על משהו אחד. במידה מסוימת זה היה עניין של זמן. אחרי שעוברת עוד שנה ועוד שנה, כשכל פעם הדובים מכריזים שזאת ה-שנה שבה התחרות מגיעה, נוצר אפקט “הילד שצעק זאב”. יכול להיות שעיכובים בהשקת דגמים חשמליים, וקבלת פנים מאכזבת לאלה שכן הושקו, הגיעו במסה גדולה מספיק כדי לחולל שינוי.

כשהשקעתי בטסלה לא ידעתי מתי הנרטיב ישבר, אבל כשאתה משקיע לטווח בינוני-ארוך אתה לא צריך לדעת. נרטיב שגוי בסופו של דבר ייחשף ויוחלף בנרטיב חדש.

לעיתים קרובות, “חילופי השלטון” הללו מלווים בהתלהבות כה גדולה מהנרטיב החדש, שלוקחים אותו קצת רחוק מדי, כמו שלדעתי קרה גם במקרה של טסלה. האפקט המרכזי שמסייע לכך נקרא Reflexivity – מונח שטבע המשקיע האגדי ג’ורג’ סורוס. ברגע שהשינוי בתפיסה של השחקנים בשוק מביא לשינוי דרמטי במחיר, השינוי במחיר משפיע בחזרה על התפיסה של השחקנים. במילים אחרות, הנרטיב האלטרנטיבי לגבי טסלה הפך יותר משכנע אחרי שהמניה עלתה 200%, וזה עזר לה לעשות את ה-200% הבאים.

לפני כשבוע מכרתי את המניות האחרונות שלי בחברה. אני עדיין צופה עתיד ורוד למוצרים שלה, אבל במחיר הזה אני מעדיף להתמקד בהזדמנויות אחרות. הזמן יגיד אם אקבל הזדמנות טובה לקנות אותה שוב בעתיד.

עכשיו בואו נחזור למרץ.

ברגע שכל העולם נכנס לעוצר, ידעתי שעקומת התחלואה תרד – ואלה כמובן חדשות טובות. עם ירידת התחלואה,  סביר היה להניח שיפתחו את הכלכלות – גם אלה חדשות טובות. באותם ימים אף הערכתי שאחרי פתיחת הכלכלות הנתונים הכלכליים יראו ממש טוב הודות לביקושים כבושים מתקופת הסגר.

אבל העיניים שלי היו על מה שיקרה אחרי זה: שהצריכה לא תחזור לרמות שלפני המשבר, שימשיכו להיות מגבלות מהותיות על סקטורים גדולים בכלכלה, ושפתיחת הכלכלה תביא לעליית התחלואה.

לא ייחסתי מספיק משקל לעובדה שבדרך מנקודה A לנקודה C צריך לעבור דרך נקודה B. ושהמעבר בנקודה B הוא קרקע פורייה להתגבשות נרטיב שורי שישנה את הסנטימנט מקצה לקצה.

אחד הגרפים שמציג את הנקודות הללו בצורה טובה הוא גרף הצריכה בכרטיסי האשראי של JPMorgan.

Chase consumer spending tracker

אפשר לראות בבירור את העלייה המרשימה מאמצע אפריל עד אמצע יוני, ולאחריה עצירה ברמות נמוכות משמעותית מהנורמל.

אם הייתם מבקשים ממני בתחילת אפריל לנחש איך יראה הגרף הזה, אני חושב שהייתי מצייר משהו דומה. מה שלא חשבתי עליו מספיק זה איך זה יראה וירגיש כשנהיה על עקומת העליה החדה באפריל ומאי, וכמה קשה יהיה לנרטיב הדובי לשרוד את זה.

גבולות גזרה

השיעור השני שלקחתי מהרבעון הזה נמצא לבל אחד למעלה – זהו הלקח האסטרטגי.

אני מאמין שכל משקיע צריך להגדיר מה הוא מחפש. יש המון דרכים להצליח, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שהכי מתאימה עבורו.

במילים אחרות, כל משקיע צריך “גבולות גזרה”.

הגבולות הללו לא צריכים להיות קבועים, אלא צריכים להתפתח יחד איתנו. הם גם לא צריכים להיות קשיחים, כי כדאי לנדוד מחוץ לגבולות אם יש הזדמנות ייחודית. אבל חשוב שיהיו עקרונות מנחים שמאפשרים לנו להתמקד ולהתמחות.

בחודשים האחרונים חשבתי הרבה על גבולות הגזרה שלי. היום אשתף איתכם שלושה עקרונות בסיסיים שאני מרגיש בטוח לגביהם.

  1. אני מחפש הזדמנויות השקעה עם אפסייד גבוה. אני לא אשקיע בחברה מדשדשת בגלל שהמניה שלה מתומחרת 25% מתחת לשווי הוגן, גם אם הסיכון נמוך ואני משוכנע שפער התמחור ייסגר בתוך שנה. זאת השקעה מעולה מבחינת שיעור תשואה – אבל היא לא בשבילי. זה לא מסוג המצבים שמעניין אותי לנתח, וזה ולא משחק לחוזקות שלי. אני מעדיף לפתור חידות מורכבות יותר, ולהישאר בפוזיציה יותר זמן, אבל לשחק על פרס גדול יותר.
  2. בהמשך לנקודה של “להישאר יותר זמן”, תזת ההשקעה צריכה להסתמך על הסתכלות של 3 שנים קדימה לפחות. אם אני משקיע בחברה – זה מניע אותי להתמקד בחברות איכותיות שהזמן עובד לטובתן, ולהעריך אותן על סמך ניתוח עסקי פונדמנטלי. אם אני משקיע בנכס כמו זהב או ביטקוין – זה ממקד אותי בטרנדים ארוכי טווח.
  3. תזת ההשקעה צריכה להיות ברורה ופשוטה, ורמת הביטחון שלי בה צריכה להיות גבוהה. הביטוי באנגלית הוא Conviction. אני מחפש תזת השקעה שאני יודע להסביר ע”י 3 או 4 הנחות מרכזיות שיש לי מידת ביטחון גבוהה לגביהן. אני בונה תיק די ריכוזי, עם מעט פוזיציות שאני מבין מצוין. כשיש לך 40 פוזיציות שכל אחת מהן תופסת 2.5% מהתיק, ה-Conviction ברמת ההשקעה יהיה נמוך יותר, וזה בסדר. חוק המספרים הגדולים עובד לטובתך, כל עוד אתה צודק בממוצע. עם תיק של 8-10 חברות, הפוזיציות גדולות יותר ויש פחות מרווח לטעויות.

כמובן שיש גבולות גזרה נוספים ברמת החברה. אני לא אשקיע בחברה ממונפת לקידוח נפט, גם אם וורן באפט יטען שהיא בדיסקאונט של 70%. אבל את זה נשים כרגע בצד. העקרונות שמניתי תקפים לכל השקעה וזה לא משנה אם הנכס הוא מניה, סחורה או פריט אספנים.

אם נבחן את הרכישה של האופציות בפברואר, היא ענתה על שניים מתוך שלושת הקריטריונים.

ראשית, האופציות באותה עת תומחרו כך שהיה בהן אפסייד מאוד גבוה. ידעתי שאם תרחיש המגפה יתממש, הן יעשו פי 20 ואפילו פי 30 על הכסף.

שנית, התזה היתה פשוטה וברורה. למעשה – הייתי צריך לענות רק על שאלה אחת.

“האם יש סיכוי סביר שהוירוס יתפשט בעולם?”

אחרי כל מה שקראתי באותו זמן, לא יכולתי לדעת בוודאות אם הוא יתפשט או לא (בדיעבד קל לחשוב שזה היה בלתי-נמנע), אבל היה לי Conviction גבוה שהסיכוי הוא יותר מ-5 או 10 אחוז, ובהינתן התמחור של האופציות – זה כל מה שהייתי צריך לדעת.

מכיוון שההשקעה הייתה לטווח של חודשים בודדים, היא הפרה את העיקרון של אופק ההשקעה. אבל כמו שציינתי – גבולות גזרה אינם קשיחים ולכל כלל יש יוצאים מהכלל. אני לא יכול לקבל גבולות גזרה שלא מאפשרים לי לקחת הימור אסימטרי מבטיח, גם כשטווח ההשקעה הוא קצר. כל עוד גודל הפוזיציה הוא סביר, אני מוכן “לחטוא” בטריידים מהסוג הזה גם בעתיד.

הבעיה היא שאחרי שהגיעו הירידות הגדולות, הפוזיציה כבר לא הייתה אסימטרית. התמחור של האופציות הפך כה גבוה שגם אם השוק היה ממשיך לרדת, האפסייד היה מוגבל.

בנוסף, היא כבר לא הייתה פוזיציה עם Conviction גבוה כי ידעתי שסביר מאוד שאני טועה. כתבתי את זה בפוסט במרץ וזה לא היה רק כדיסקליימר. ממשוואה עם משתנה אחד (הוירוס) היא הפכה למשוואה מורכבת שכוללת המון משתנים, מהסיכוי למציאת תרופה ועד לעוצמת התגובה הפיסקאלית.

במילים אחרות – נכנסתי להשקעה עם התאמה מאוד גבוהה ל-2 מתוך 3 הקריטריונים שלי, אבל אחרי שהיא הצליחה – היא כבר לא תאמה אף אחד מהם. וכאן נחשף עוד עיקרון חשוב – צריך תמיד לחשוב האם היית שם את הפוזיציה הזאת גם עכשיו.

הזמן לצאת מפוזיציה הוא לא כשאתה חושב שהיא מיצתה את עצמה עד הסוף, אלא מתי שהסיכון/סיכוי הם כאלה שלא היית בוחר בה היום. יש מקרים יוצאים מהכלל, שאשאיר בצד כדי לא להאריך. אבל ככלל, זה בסדר לצאת מפוזיציה שאתה חושב שיש לה עוד לאן לרוץ, בגלל שאתה לא בוחר בין הפוזיציה הזאת לבין כלום, אלא בינה לבין כל הפוזיציות האחרות שזמינות לך.

זהו כמובן הקונספט הקריטי שנקרא עלות ההזדמנות (Opportunity Cost). אתה לא מחפש פוזיציות טובות, אלא את הפוזיציות הכי טובות שאתה יכול למצוא. והיו לי הזדמנויות הרבה יותר טובות, כולל חברות שהשקעתי בהן בפעם הראשונה במרץ ואפריל.

גם היום, החשיפה שלי למניות רחוקה מ-100%. אבל סט ההזדמנויות היום הוא שונה. מספר מניות שהחזקתי הכפילו או יותר מאז מרץ, כשברקע הרבה מהדברים שחששתי מהם בכלכלה הריאלית דווקא התממשו.

הווירוס ממשיך להוות בעיה גם בקיץ. ענפים גדולים כמו תיירות, פנאי, מסעדות ונדל”ן מניב נמצאים תחת לחץ גדול. ולמרות הסרת רוב המגבלות – האבטלה נותרת גבוהה. גרף הבקשות לדמי אבטלה בארה”ב מזכיר מאוד את הגרף של ההוצאה בכרטיסי האשראי – רק הפוך.  

גם הסנטימנט בשווקים הפך אופטימי, ובקרב משקיעים מסוימים – בעיקר צעירים שנכנסו לשוק בפעם הראשונה – אולי אפילו אופורי. כאן נכנס שוב אפקט ה-Reflexivity. הנרטיב השורי הופך משכנע יותר אחרי עליה של עשרות אחוזים במדדים, וגורם לאנשים לקחת יותר סיכון. הנה גרף מדהים של כמות הסוחרים החדשים בפלטפורמת ETrade:

ההתלהבות הזאת יכולה לקחת את השוק לשיאים חדשים, אבל זה לא נראה לי כמו הזמן הנכון לרדוף. אני ממשיך לחפש הזדמנויות חדשות במניות, אבל עדיין מחזיק פוזיציות מהותיות בזהב וביטקוין שנהנים מטרנדים ארוכי טווח (כתבתי עליהם בקיץ שעבר), וגם בפוזיציית מזומן.

סיכום

בסביבת למידת מרושעת, חשוב ללמוד את הלקחים הנכונים. לקח נכון הוא כזה שאינו מבוסס אך ורק על התוצאה (חוכמה בדיעבד), אלא לוקח בחשבון את אי הודאות שהייתה בזמן קבלת ההחלטה, ותהיה גם בעתיד.

אף אחד מהלקחים שלי לא מבוסס על זה שה-Base Case שלי לא התממש. זה עוד יקרה בעתיד, לפעמים בגלל שגיאה בניתוח ולפעמים בגלל ארעיות. עצם המושג Base Case משמעותו הכרה בכך שקיימים גם קייסים אלטרנטיביים.

שני הלקחים היו תקפים באותה מידה גם אם השוק היה יורד 10 אחוז נוספים, והייתי עובר ללונג מלא בדיוק בתחתית. אומנם בתרחיש כזה הייתי כה מרוצה מעצמי שהטעות הייתה חומקת מעיני (אנחנו בדרך כלל לומדים כשכואב) אבל את השיעור הייתי לומד מתישהו, ויתכן שהוא היה עולה לי יותר.

בצד החיובי, אני מרוצה מזה שלא איפשרתי לשגיאה אחת להרוס את ההישגים החיוביים שהיו לי השנה. כאן נכנס הנושא של ניהול סיכונים. אם תמיד יש סיכוי שאתה טועה, צריך לוודא שהפורטפוליו שלך לא חשוף מדי לאף טעות ספציפית. אני נמצא בתשואה מכובדת מאוד מתחילת השנה, שזה הישג יפה בהתחשב במה שעשו המדדים, ברמת התנודתיות הנמוכה שחוויתי וברמת הסיכון שלקחתי (בשום שלב לא הייתי עם פחות מ-20% מזומן). מצד שני, אני יודע שיכולתי לעשות תשואה גבוהה יותר, ולכן צריך לנצל את ההזדמנות להשתפר.

התקופה האחרונה היתה עמוסה מאוד וזאת אחת הסיבות שכתבתי פחות. בסוף אפריל נולד לי ילד שני והיתה תקופת הסתגלות, במיוחד בנסיבות הקורונה שבגללן אני עובד מהבית. למדתי על לא מעט חברות לאחרונה ויש כמה שמות שאני רוצה לכתוב עליהם. צפו לעדכון בקרוב.

אם נהנית מהפוסט, מומלץ להירשם לקבלת עדכונים על פוסטים חדשים.

הפוסט הוא למטרת אינפורמציה בלבד ולא מהווה תחליף לייעוץ השקעות המותאם באופן אישי לצרכיו של המשקיע. אני לא רשאי לספק לכם ייעוץ השקעות ואינני יכול לשאת באחריות להשקעות שתבצעו בעקבות מידע שקראתם באתר. בקיצור, תעשו מחקר עצמאי תמיד, ואל תקבלו כתורה את דעתו של אף אדם.

199 תגובות בנושא “הפקת לקחים, נרטיבים וגבולות גזרה”

  2. ועוד שאלה – איך אתה רואה את העתיד של הביטקויין? כרגע אני שם לב שהאישורים ברשת מהירים בהרבה ממה שזכרתי, אך עדיין איטייים בסדרי גודל מכרטיסי אשראי.

    הגב

  3. תודה אסף, שמח שנהנית מהפוסט.

    אני לא מחזיק כסף, למרות ששקלתי את זה השנה.

    ההקצאה לזהב בתיק מתחלקת ל-82% קרנות ETF שמחזיקות בזהב ו-18% ב-ETF של כורי זהב בשם GDX. התחלתי בהקצאה נמוכה יותר לכורים אבל הפוזיציה עלתה יותר מהזהב – יכול להיות שאאזן חזרה בקרוב. הקרנות ETF שאני מחזיק דרכן זהב הן GLD, ZGLD ו-IAU.

    לגבי הביטקוין – את רוב הביטקוין אני מחזיק בארנק חומרה קר של Trezor. את רוב הרכישות עשיתי בבורסה פה בארץ בשם Bit2c, הנזילות שם נמוכה יחסית ואפשר לקנות מתחת למחיר SPOT. חלק קטן יותר (כ-17%) אני מחזיק דרך קרן GBTC. זה המכשיר היחיד שמאפשר למוסדיים להיחשף בלי לצאת מאיזור הנוחות שלהם ולכן תמיד יש לו פרמיה לשער הביטקוין. כרגע הפרמיה היא כ-14% אבל זה הגיע בעבר גם מעל 40%. אם יחזרו ה-Animal Spirits יכול להיות שהפרמיה תתרחב שוב.

    לגבי העתיד של הביטקוין, אף פעם לא דגלתי בתפיסה לפיה ביטקוין יהיה שימושי למסחר. הדרך שבה הוא עוצב מאוד מגבילה את ה-Use Case הזה (ומסיבה טובה). מבחינתי ההימור על ביטקוין הוא הימור על נכס מוניטרי חדש שיכול לקחת נתח שוק מהזהב.

    לביטקוין יש מספר יתרונות על הזהב – הוא דיגיטלי, קל לחלוקה, קל לאחסון, קל להעברה, קשה להחרמה, ויותר נדיר מהזהב (מבחינת Stock to Flow), במיוחד ככל שעובר הזמן. בנוסף, הוא מדבר יותר למילניאלס ודור ה-Z מאשר זהב, והנתח שלהם בעוגת העושר העולמית עולה כל שנה.

    לזהב, מאידך, יש אלפי שנים של היסטוריה ורמת האמון בו גבוהה בהרבה. היתרון הזה עולה על כל היתרונות של הביטקוין כי כסף הוא קודם כל אמון. אבל עם כל שנה שעוברת שבה הרשת ממשיכה לפעול, האמון בביטקוין עולה. לדעתי, כל יום שביטקוין שורד הוא שווה יותר.

    אני חושב שפול טודור ג’ונס (שלאחרונה עלה על הרכבת) סיכם את זה יפה:

    “It is literally the only large tradeable asset in the world that has a known fixed maximum supply”

    נכון לעכשיו שווי השוק של הזהב הוא 12.5 טריליון דולר בזמן ששווי השוק של ביטקוין הוא 215 מיליארד דולר, ואם לוקחים בחשבון כ-15% מטבעות שאבדו לנצח – זה יורד לאיזור ה-180 מיליארד. ז”א שהשווי של ביטקוין הוא כאחוז וחצי מהשווי של הזהב. מספיק שביטקוין ישיג נתח שוק חד ספרתי גבוה כדי שיעלה במאות אחוזים.

    אם מסתכלים על התמונה הגדולה יותר, זה לא באמת קרב ראש בראש בין ביטקוין והזהב. ביטקוין יכול לקחת נתח שוק גם מהפרנק השוויצרי, מדירות היוקרה שהסינים קונים בטורונטו, מחשבונות בנק סודיים בפנמה ומדרכים אחרות שעשירי העולם בוחרים לאכסן ו/או להחביא את הונם.

    זה לא אומר שבזה תסתכם התרומה של הקריפטו לעולם. אני חושב שכן נראה דברים מעניינים, זה פשוט יקח זמן. דווקא על איתריום יש עכשיו הרבה חדשנות סביב התנועה של ה-DeFi. אם אתה רוצה לקרוא על זה, הייתי מתחיל מפה:

    https://medium.com/@philippsandner/decentralized-finance-defi-what-do-you-need-to-know-9cd5e8c2a48

    איתריום הוא פרוטוקול הרבה יותר גמיש מביטקוין ואני חושב שבשנים הקרובות יצאו משם חידושים אמיתיים. מאז הבועה ב-2017 ההייפ נעלם אבל ברקע יש קהילה של אנשים מאוד מוכשרים שעובדים על זה. אם ביטקוין ישמור את מעמדו כמטבע הבסיס של עולם הקריפטו (הודות לאבטחה העדיפה, הנזילות וערך המותג) – אז ההצלחה של איתריום וכל פרוטוקול אפליקטיבי תוסיף גם היא לערכו.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.